Shemuel I 25 – שמואל א כה‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיָּ֣מׇת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ⁠־ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל⁠־מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃

And Samuel died; and all Israel gathered themselves together and lamented him, and they buried him in his house at Ramah. And David arose and went down to the wilderness of Paran.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמִית שְׁמוּאֵל וְאִתְכְּנִישׁוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי וּקְבָרוּהִי בְּבֵיתֵיהּ בְּרָמָה וְקָם דָוִד וּנְחַת לְמַדְבְּרָא דְפָארָן.

וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו – א״ר יהושע בן לוי מתלא אמר דנכיתא מן חויא חבלה מדחיל ליה, לפי שכתוב ביהושע ויקברו אותו בגבול נחלתו (יהושע כ״ד:ל׳) שגעש עליהן ההר להרגם לכך וימת שמואל וגו׳ ויספדו לו. ר׳ שמואל בר נחמני אמר משלו נתנו לו לפי שכתוב בו והלך מדי שנה בשנה (שמואל א ז׳:ט״ז) וכתיב ותשובתו הרמתה (שמואל א ז׳:י״ז). כל זמן שהיה שמואל קיים היו פלשתים נופלין ביד ישראל שנאמר ותהי יד י״י בפלשתים כל ימי שמואל (שמואל א ז׳:י״ג), משמת שמואל מהו אומר (וימת שמואל ויאספו) [ושמואל מת וגו׳ ויקבצו] פלשתים. כתיב וימת שמואל וכתיב ושמואל מת (שמואל א כ״ח:ג׳) כיצד, ושמואל מת מיתה ודאי וימת שמואל מענינו של שאול, וכתיב ויקברו ברמה ובעירו וכי אין אנו יודעין שהרמה עירו אלא מלמד שספדו כל ישראל בעירו כדרך שספדו לו ברמה, וכתיב (ושמואל מת) [וימת שמואל] וסמיך ליה ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שמואל א כ״ה:ב׳) אמר הקב״ה הכל צווחין וטופחים על מיתתו של צדיק והרשע הזה יושב ועשה מרזיחין, ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים כאלו כפר בעיקר, א״ר איבו כל מקום שנאמר גזיזיה עושה רושם.

וימת שמואל וגו׳ – מה לנו להזכיר כאן מיתתו של שמואל אלא להודיע אילו היה שמואל קיים לא היה דוד אומר למטה מן העינין אם נותר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר (שמואל א כ״ה:ל״ד) לפי שהיה מתיירא משמואל.

וימת שמואל – ספר מיתת שמואל כי אפשר שמת שמואל בזה הפרק שנפרד שאול מדוד, ונתקיימה נבואת שמואל בחייו כי אף שאול הודה למלוכה לדוד.

ומת שמואל שבעה חדשים לפני שאול, והארבעה חדשים ומקצת החמישי הם שישב דוד בשדה פלשתים, כמו שכתוב. והנה מעשה אביגיל ושבת דוד בגבעת החוילה אם כן היו שני חדשים ומקצת החדש השלישי, והנה הם שבעה חדשים, כי כן אמרו רז״ל: כי שבעה חדשים מת שמואל קודם שאול. ואפשר שאמרו זה לפי שהשבעה חדשים שהיה הארון בשדה פלשתים אינן בכלל חמשים ושתים שנה של שמואל, כי זולתם אנחנו מוצאים נ״ב כמו שפירש׳ בפסוק: הנה^א זקנתי ושבתי (שמואל א י״ב:ב׳), והנה כנגד אותם שבעה חדשים הם אלו שבעה חדשים ממיתתו של שמואל הרמתי עד מיתתו של שאול, והוא תחלת מלכות דוד.

בביתו ברמה – בביתו שהיה ברמה, כמו שכתוב: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (שמואל א ז׳:י״ז). ועוד נפרש מיתת שמואל בפסוק: ושמואל מת (שמואל א כ״ח:ג׳), ולמה נזכר מיתת שמואל במקום הזה לדעת הדרש.

א. כן בכ״י וטיקן 71.

וימת שמואל... ויקם דוד – נכון כ״ז מאד, ואם אינו הכרח שבעבור שמת שמואל הרחיק דוד נדוד ללכת אל מדבר פארן, כי אין לו מעתה להועץ עמו או לשבת עמו כמו שקדם.

בביתו ברמה – רוצה לומר: במקום שהיה שם ביתו כאמרו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו.

(הקדמה) פרשת שנים עשר במה שקרה עוד לדוד מהיותו בורח מפני שאול עם נבל הכרמלי ואשתו, וענין מיכל שנתנה לפלטי בן ליש, ומה שקרה לדוד עם שאול כאשר לקח חניתו וצפחת המים מראשותיו, ובמה שקרה לו בארץ אכיש מלך גת. תחלת הפרשה וימת שמואל ויקבצו כל ישראל וגו׳, עד ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל וגו׳.

והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה מה היתה הסבה אשר נבל השיב בדברים רעים לדוד? באמרו מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים מתפרצים איש מפני אדוניו, והנה דברי דוד היו דברים טובים דברים ניחומים, ולמה השיב עליהם דברים הקשים כגידים? והיה לו לתת לו מהמאכל אשר עשה לגוזזיו המעט אם רב כאשר עם לבבו, ואף שיהיה איש היותר כילי שבעולם לא ימשוך ידו מתת בגוזזי צאנו לחם ומים לשואלים ממנו בתחנונים, ואין ספק שנבל לא היה משוגע גמור והיה יודע מעלת דוד ושהיה נמשח למלך, ואיך גנהו בדבריו וקראו עבד ללא סבה? וראוי לדעת מחשבתו בזה:

השאלה השנית במה שנשבע דוד כה יעשה אלהים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר לנבל מכל אשר לו עד הבקר משתין בקיר, ואמר אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והושע ידי לו, ולמה יומת נבל מה עשה? האם ראוי שיהרגו את האדם לפי שלא יתן את כל אשר לו לשואל אותו ממנו? ונבל בהיותו כילי ולא ירצה לתת משלו לדוד ואנשיו לא היה בעבור זה בן מות, ואיך דוד המלך ע״ה שהיה ירא אלהים וסר מרע יסכים לשפוך דם נקי על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו? ונתחסד ולא רצה להרוג את שאול:

השאלה השלישית במה שאמרה אביגיל לדוד והיה כאשר יעשה ה׳ לאדוני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם חנם, ויורה שהיתה מבקשת ממנו שאחרי שימלוך לא יצוה להרוג את נבל ולא ישלח לפגוע בו, וזה היה באמת מאמר בטל, האם יעלה על הדעת שעם כל מה שעשתה אביגיל לדוד מהעבודה והמנחה, והיות נבל בלתי ראוי לעונש כלל כפי הדין, שאחרי שנרצה דוד לה והעביר את חטאתו שישמור עוד עברתו לנצח, ובהיותו על כסא מלכותו יהרגהו? זה יהיה בלתי אפשר ואיך בקשה עליו:

השאלה הרביעית באמרו ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו׳, ואם מיכל היתה מקודשת לדוד איך נתנה שאול לאשה לאיש אחר? ואיך לקחה פלטי בן ליש והיא היתה אשת איש? ואם נאמר שנעשה כל זה באיסור, יקשה אם כן איך לקחה אח״כ דוד ואיך בקש מאבנר שישיבה אליו? ולא היו לה ממנה בנים והיתה כבר נבעלת לאחר והיו לדוד נשים אחרות הרבה, ומיכל היתה כבר אסורה לו כיון שנבעלה לאדם אחר, ולא מצינו שנתן לה גט, ואפילו שהיה נותן לה גט אסורה לו, מכיון שהלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה:

השאלה החמשית במה שאמר דוד אל אבנר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת את אדוניך המלך כי בא אחד העם להשחית את המלך אדוניך לא טוב הדבר הזה אשר עשית חי ה׳ כי בני מות אתם, והדין הזה היכן מצא דוד? ואיך נשבע חי ה׳ שהיו בני מות לפי שהיו ישנים ולא היו יקצים כלם לשמור את המלך? והנה המלך לא צוה על זה והם לא מרדו בו ומדוע יהיו בני מות? ואין זה מחקי המלך שיהיו השרים יקצים בהיותו בשדה ישן:

השאלה הששית במה שיספר שהיה דוד ואנשיו בארץ אכיש מלך גת ושהיו עולים והפשיטו את הגשורי והגרזי והעמלקי שהם יושבי הארץ והיה אומר לאכיש שפשטו על נגב יהודה והירחמאלי והקיני, ואיך לא היו אנשי הארץ מכירים אותם שמבני ישראל המה? ואיך לא היה נמלט מהם איש לבוא לצעוק אל המלך? ועם היות שאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד להביא גת לאמר פן יגידו עליו, הנה השכל לא יסבול שלא ישאר איש בכל הארץ, אף כי אח״כ באו לשרוף את צקלג בעבור זה ויורה שנשארו מהם אנשים שהיו יודעים אותו, ואיך לא באו אם כן לצעוק אל המלך אותם הנשארים ששרפו את צקלג? ויראה שהדבר הזה היה מגונה מאד שיהיה דוד הורג את אנשי אכיש בארצו ועושה עמו חסד, ואיך היה דוד מסכן עצמו בדבר הזה עם אכיש מלך הארץ ועם כל מלכותו שיקומו עליו ועל אנשיו ויהרגוהו על הדבר הרע הזה? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(א) וימת שמואל וגו׳. זכר הכתוב הזה שמת שמואל בזה הפרק שנפרד שאול מדוד, וחז״ל אמרו (תענית ה׳ ע״ב) שמת שמואל שבעה חדשים קודם מיתת שאול, וזה לא ימצא בכתוב, והם לקחו זה לפי שהשבעה חדשים שישב הארון בשדה פלשתים אינם בכלל החמשים ושתים שנה שחשבו שחיה שמואל, ואני כבר כתבתי ששמואל חיה שבעים שנה ויותר ואם כן אינו מחוייב שמת שבעה חדשים קודם מיתת שאול. ואפשר שנאמר שמת שנה או שנתיים קודם, כי הכתוב לא העיד עליו כלל. ובענין סמיכות הספור אפשר שנאמר שכיוון לומר שבמות שמואל נקבצו כל ישראל ויספדו לו וזה עשו לשלמותו, אבל להפך היה בענין נבל שמת בפחיתותו ונבלותו ולא ספדו עליו הוי אדון והוי הודו. ובדברי חז״ל במדרש שמואל (פר׳ כ״ג) אמר רבי יוסי ושמואל מת מיתה ודאי, וימת שמואל אין הדברים אמורים שם כי אם לענין נבל, שנאמר וימת שמואל וכתיב בתריה ואיש במעון ומעשהו בכרמל, א״ר שמואל בר נחמני הכל סופדין וטופחין במיתת הצדיק וזה הרשע עושה לו מרזחים. ודבריהם בקשור הפרשיות קרובים הם אל הפשט, שהכתוב יאמר שמת שמואל בזה הפרק ושנתקבצו כל ישראל ועשו לו הספד וכבוד עשו לו במותו ויקברוהו בביתו שהיה לו נחלת אבות ברמה, ודוד הלך למדבר פארן דואג על מיתת אותו צדיק:

בביתו ברמה – בהבית שהיה לו ברמה.

וירד וכו׳ – אולי דרך מדבר עין גדי היו האנשים הולכים ושבים לספוד את שמואל, ופחד פן ימצאוהו מי מאנשי שאול, ולזה הלך משם למדבר פארן, ולכך סמכו למיתת שמואל.

השאלות:

למה שינה דוד אז את מקומו אחרי מות שמואל?

וימת שמואל וכו׳ ויקם דוד כל ימי חיי שמואל לא נגלה הדבר ששמואל משח את דוד כי ירא מלגלות כמ״ש ושמע שאול והרגני (למעלה ט״ז ב׳) ובמות שמואל נתגלה הדבר או על ידי שמואל עצמו לפני מותו או על ידי תלמידיו אחרי כן, ולכן הוסיף דוד להתירא משאול ובעוד עסקו בהספדו של שמואל הלך למדבר פארן.

ויקם דוד וירד וגו׳ – מאחר שסמך סיפור מיתת שמואל לירידת דוד אל מדבר פארן חוץ לתחום א״י, יש לומר שכל זמן שהנביא חי לא התרחק הרבה אולי יבוא אליו ממנו דבר אלהים או ללכת להקביל פניו, עכשו שמת עזב את ישראל והלך לו.

אמרו רבותינו¹, מכאן ואילך כיון שנפטר שמואל המשיכו לכתוב את הספר נתן הנביא וגד החוזה, וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל², וַיִּקָּבְצ֤וּ כָל-יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ-ל֔וֹ, וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ במקום ששם היה ביתו³ בָּרָמָ֑ה, וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד ממקום מושבו אשר היה בעין גדי⁴, וַיֵּ֖רֶד אֶל-מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן⁵: ס

1. בבא בתרא טו.

2. והוא בן נ״ב שנה, לפי שהשבעה חדשים שהיה הארון בשדה פלשתים אינן בכלל השנים של שמואל כי זולתם אנחנו מוצאים נ״ב, רד״ק. ואברבנאל כתב ששמואל חי יותר משבעים שנה.

3. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

4. ראה פרק יד פס׳ א׳, מצודת דוד.

5. ואולי דרך מדבר עין גדי היו האנשים הולכים ושבים לספוד את שמואל, ופחד דוד פן ימצאוהו מי מאנשי שאול, ולזה הלך משם למדבר פארן, ולכך סמכו למיתת שמואל, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי לאחר מותו של שמואל נתגלה שהוא משח את דוד ולכן פחד דוד ועזב את מקום מושבו. ר״י קרא מבאר כי סמך המקרא את מיתת שמואל למעשה נבל הכרמלי, להודיע כי אילו שמואל היה חי לא היה דוד מעז לומר ״אִם נוֹתַר לְנָבָל עַד אוֹר הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר״ כפי שאמר (להלן בפס׳ לד), לפי שהיה מתיירא משמואל. ורד״ק ואברבנאל מבארים כי נסמכה מיתת שמואל למעשה נבל כי אפשר שמת שמואל בזה הפרק שנפרד שאול מדוד, ונתקיימה נבואת שמואל בחייו בזה ששאול הודה לדוד על המלוכה, ומת שמואל שבעה חודשים לפני שאול, ובמדרש שמואל (פרק כ״ג), אמר רבי אסי... אין דברים אמורין אלא לעניינו של נבל... אמר הקב״ה הכל סופדין וטופחין על ליבו על מיתתו של צדיק, והרשע הזה יושב ועושה מרזחים.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְל֛וֹ צֹ֥אן שְׁלֹשֶׁת⁠־אֲלָפִ֖ים וְאֶ֣לֶף עִזִּ֑ים וַיְהִ֛י בִּגְזֹ֥ז אֶת⁠־צֹאנ֖וֹ בַּכַּרְמֶֽל׃

And there was a man in Maon, whose possessions were in Carmel. And the man was very great, and he had three thousand sheep, and a thousand goats; and he was shearing his sheep in Carmel.

תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְגַבְרָא בְמָעוֹן וְנִכְסוֹהִי בְכַרְמְלָא וְגַבְרָא רַב לַחֲדָא וְלֵיהּ עָאן תְּלָתָא אַלְפִין וְאֶלֶף עִזִין וַהֲוָה בְּמֵיגַז יַת עָנֵיהּ בְּכַרְמְלָא.

(א-ב)

[פרשה כג]

ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ״ד:י״ט). כנסת ישראל אומרת לפני הקב״ה מרוב עונות שלי צדיקים שבי עפים ומתעלפים ובשעה שהזקן יושב ודורש שמיתתן של צדיקים כפרה להן לישראל בכל מקומות מושבותיהן באותה שעה תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ״ד:י״ט). טוב שם משמן טוב וגו׳ (קהלת ז׳:א׳). שמן טוב יורד שם טוב עולה. שנאמר ואגדלה שמך (בראשית י״ב:ב׳). שמן טוב כלה שם טוב אינו כלה. שנאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעיהו נ״ו:ה׳). שמן טוב בדמים שם טוב בחנם. שמן טוב לעשירים שם טוב לעניים ולעשירים. שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין שם טוב מהלך מסוף העולם ועד סופו. שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י׳:א׳). שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויעל וישכב על הילד וגו׳ ויגהר עליו ויחם בשר הילד וגו׳, ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו וגו׳ (מלכים ב ד׳:ל״ד-ל״ה). שמן טוב נופל על המים והוא נדוח שם טוב נופל על המים ואינו נדוח. ויאמר ה׳ לדג וגו׳ (יונה ב׳:י״א). שמן טוב נופל על האור והוא נשרף שם טוב נופל על האור ואינו נשרף. שנאמר באדין נפקו שדרך מישך ועבד נגו מן גו נורא (דניאל ג׳:כ״ו). אמר רבי יהודה ברבי סימון בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו מתים בעלי שם טוב נכנסו למקום מיתה ויצאו חיים.

רבי יהודה ור׳ נחמיה. רבי יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה משה מנה לי כהן גדול. אמר לו מאיזה שבט. אמר לו משבטו של לוי. באותה שעה שמח משה ואמר כך שבטי חביב. אמר לו חייך שאהרן אחיך הוא ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו׳ (שמות כ״ח:א׳). אמר לו במה אני מושחו. אמר לו משמן המשחה. שנאמר ולקחת את שמן המשחה וגו׳ (שמות כ״ט:ז׳). אבל עבודתו אינה עבודה וחייב מיתה אלולי שמותן של שבטים שהן חקוקים על לבו. אמר הקב״ה חביב עלי שמותן של שבטים משבטו של לוי ומכהן גדול שנמשח בשמן המשחה. אמר ר׳ ביבי בשם ר׳ ראובן אם היו חסרין אות אחת לא היו מכפרין. תני רב הושעיא אפילו נקודה אחת.

תני רבי שמעון בן יוחאי שלשה כתרים הם. כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר מלכות זה דוד ונטלו. כתר כהונה זכה אהרן ונטלו. כתר תורה מונח לתוכחת לכל באי עולם. לאמר שאלו היו כתר כהונה וכתר מלכות קיימין הייתי זוכה בהם ונוטלן. והרי כתר תורה מונח כל מי שיזכה בו מעלין עליו כאלו זכה בכולן. וכל מי שלא זכה בתורה לא זכה באחד מהן. רבי אבין בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר מצינו שהלך הקב״ה חמש מאות שנה בשביל ליטול לו שם טוב. שנאמר אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם (שמואל ב ז׳:כ״ג). אמר רבי שמעון בן מנסיא חביב הוא שם טוב מכהונה ומלכות שהכהונה ומלכות בטלו ושם טוב לא בטל. אמר רבי שמעון בן מנסיא חביב הוא שם טוב מארון הברית שארון לא היה הולך לישראל אלא מהלך ג׳ ימים. הדא הוא דכתיב וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים וגו׳ (במדבר י׳:ל״ג). ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו. מנא לן מדוד. ויצא שם דוד בכל הארצות (דברי הימים א י״ד:י״ז). אמר רבי יהודה ברבי סימון חביבה היא מיתתן של שבטים יותר מן חייהם. שבחייהם לא נאמר ששה משמותם על האבן האחת וגו׳ (שמות כ״ח:י׳). תלמידוי דר׳ אימי ואבא צידוני בשם ר׳ שמואל בר נחמן חביבה מיתתו של שאול יותר מחייו. שבחייו לא נאמר מחר אתה ובניך עמי, ובמיתתו נאמר מחר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט). עמי בתוך מחיצתי. אמר ר׳ שמואל בר נחמן מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל. שנאמר שם האחת שפרה ושם השנית פועה (שמות א׳:ט״ו). שפרה זו יוכבד. ולמה נקרא שמה שפרה שפרת ורבת. דבר אחר שפרה שפרו ישראל ורבו בימיה. דבר אחר שפרה שם שבח. ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג). פועה זו מרים. ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה והולד יוצא. דבר אחר פועה שהופיעה במעשים טובים לישראל. דבר אחר פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה. הדא הוא דכתיב ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב׳:ד׳).

שלשה שמות נקראו לאדם הזה. אחד שקראו לו אביו ואמו. ואחד שקראו לו אחרים. ואחד שכתוב בס׳ תולדות ברייתו. רבי אומר ואין אנן יודעין איזה מהן יקדים אם זה שקראו לו אחרים אם זה שקראו לו אביו ואמו. בא שלמה ופירש ויום המות מיום הולדו (קהלת ז׳:א׳). נולד אדם מונין לו למיתה. מת מונין לו לחיים. נולד אדם הכל שמחין. מת הכל בוכין. ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכין לבכות מפני שאינן יודעין על איזה פרק הוא עומד. מת הכל צריכין לשמוח מפני שהן יודעין שיצא בשלום מן העולם. לשתי ספינות שהיו פורשות בים אחת נכנסת ללמין ואחת יוצאת מן הלמין. זו שנכנסת ללמין לא היו הכל שמחין בה וזו שהיא יוצא מן הלמין הכל שמחין בה. פקח אחד היה שם אמר חלופי הדברים אני רואה זו שנכנסת ללמין היו הכל צריכין לשמוח מפני שהן יודעין שיצאה בשלום מן הים. וזו שהיא יוצאה מן הלמין לא היו צריכין לשמוח מפני שאינן יודעין על איזה פרק היא עומדת. כך נולד אדם הכל שמחין מת הכל בוכין. ואינו כן. אלא נולד הכל צריכין לבכות מת הכל צריכין לשמוח מפני שהן יודעין שיצא בשלום מן העולם. וכשנולד דוד לא הרגיש בו בריה. וכיון שמת הרגישו בו כל ישראל. הדא הוא דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד וגו׳ וכי מת יואב וגו׳ (מלכים א י״א:כ״א). ר׳ פנחס ורבי ירמיה בשם ר׳ חייא בר אבא ולא שכיבה היא מיתה. אלא דוד על ידי ששכב על מטתו כתוב בו שכיבה. ויואב על ידי שנהרג כתוב בו מיתה. דבר אחר ולא שכיבה היא מיתה. אלא דוד על ידי שהיה מלך כתוב בו שכיבה. ויואב על ידי שהיה שר הצבא כתוב בו מיתה. דבר אחר ולא שכיבה היא מיתה. אלא דוד על ידי שנמשח בשמן המשחה כתיב בו שכיבה. ויואב על ידי שלא נמשח בשמן המשחה כתיב בו מיתה. וכשנולד יהושע לא הרגיש בו בריה. כיון שמת הרגישו בו כל ישראל. הדא הוא דכתיב ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו׳ מצפון להר געש (יהושע כ״ד:ל׳). רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו הר געש ומהו הר געש. מלמד שנתעצלו ישראל מלעשות חסד עם יהושע בן נון. בקש הקדוש ברוך הוא להרעיש את העולם כולו על יושביו לפי שהיו ישראל עסוקין במלאכתן זה עסוק בכרמו וזה עסוק בשדהו וזה עסוק בתחומו לפיכך לא עשו חסד עם יהושע. כיון שמת שמואל מה כתיב תמן וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו וגו׳ – אמר רבי יהושע בן לוי מתלא אמר דנכית מחויא חבל מדחיל ליה. אמר ר׳ שמואל בר נחמן שמואל משלו נתנו לו לפי שכתוב והלך מדי שנה בשנה וגו׳ ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וגו׳ (שמואל א ז׳:ט״ז-י״ז).

כתוב אחד אומר וימת שמואל, וכתוב אחד אומר ושמואל מת (שמואל א כ״ח:ג׳). מיתה ודאי.

וימת שמואל אין הדברים אמורים אלא לענינו של נבל. שנאמר וימת שמואל וגו׳ וסמיך ואיש במעון ומעשהו בכרמל – אמר הקב״ה הכל סופדין וטופחין על לבן על מיתתו של צדיק והרשע הזה יושב ועשה מרזחים. אבל דוד מהו אומר הורג או נהרג רודף או נרדף הולך אני ועושה גמילות חסד לצדיק. הדא הוא דכתיב ואני בחסדך בטחתי וגו׳ (תהלים י״ג:ו׳). ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים ככופר בעיקר.

(ב) ואיש במעון וגו׳ – אמר רבי איבי בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רושם.

ואיש במעון – שם העיר.

ומעשהו – מקנהו וקנינו.

גדול – עשיר.

ויהי בגזוז את צאנו בכרמל – ויהי יום אחד בהגיע עת גזוז צאנו בכרמל, ודרכו היה לעשות משתה ויום טוב לגוזזי הצאן.

There was a man in Ma'on. The name of the city.⁠¹

Whose business. His cattle and possessions.

Wealthy. [Literally 'very great'], meaning wealthy.

It was the time when he was shearing his sheep in Carmel. One day, when the time of his sheep shearing came around, he was in Carmel. His custom was to make a party and a festive day for the sheep shearers.

1. Not to be mistook for מָעוֹן meaning a dwelling, as in Tehillim 26:8, but rather, it is the city mentioned in Yehoshua 15:55, and it was located in Yehudah’s territory, the tribe of which Novol was a member.

ואיש במעון ומעשהו בכרמל – דירתו היתה במעון ומעשהו בכרמל, כל נכסי אדם כגון תבואה ויין צאן ובקר נקרא מעשהו שכן הוא אומר באספך את מעשיך מן השדה (שמות כ״ג:ט״ז).

והאיש גדול מאד – בעושר.

ואיש במעון ומעשהו בכרמל – בהמותיו בכרמל.

ויהי בגזז את צאנו – יעשה משתה לגוזזיו.

ואיש במעון – שם עיר הנזכר בערי בני יהודה, כי משבט יהודה היה האיש הזה, ממשפחת כלב.

ומעשהו בכרמל – מקום שהוא עבוד בזריעה ובאילנות יקרא כרמל, כמו שנאמר: והיה המדבר^א לכרמל (ישעיהו ל״ב:ט״ו).

ופי׳ מעשהו – מקנהו, כי המקנה נקרא מעשה ומלאכה, כמו שנאמר: לרגל המלאכה אשר לפני (בראשית ל״ג:י״ד).

ויתכן לפרש כרמל זה – שם עיר נקרא כן בערי יהודה סמוך למעון, כמו שכתוב: מעון וכרמל וזיף ויוטה (יהושע ט״ו:נ״ה), ונראה כי אלה המקומות סמוכין למדבר פארן שירד שם דוד כשברח משאול אחר שנשבע לו, כי דוד מהמדבר שלח לנבל, כמו שכתוב: וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל את צאנו (שמואל א כ״ה:ד׳). או הלך אחריו ממדבר פארן למדבר זיף, כי אלה המקומות קרובים, כמו שכתב כי הזיפים הלשינו אותו פעם אחרת משם כמו שכתוב.

ולו צאן – צאן שם כולל לכבשים ולעזים, וזה הוא ברוב. והנה הוא על הכבשים לבד, שהרי אמר אחריו: ואלף עזים. וכן בכל מקום שזוכר אותו לענין גזוז, כמו: וגז צאנך תתן לו (דברים י״ח:ד׳) – והוא על הכבשים לבד.

א. כן בכ״י וטיקן 71.

והאיש גדול מאד – בעושר, כמו ברזילי (שמואל ב י״ט:ל״ג), כי זה השם הוא משותף למינים רבים, והיותר יקר במעלת הנפש העיונית כ״ש הנביאית.

ויהי בגזז – כאלו אמר ויהי הזמן או הענין שהיה גוזז צאנו בכרמל.

ואיש במעון ומעשהו בכרמל – אמר במעון להורות שלא היה יושב בעיר והיה לו מעון אצל מעשהו שהיה בכרמל ר״ל כי בכרמל היו שדותיו וגניו וכרמיו ולרוב עשרו שם מעונו שם או רצה באמרו במעון שהיה יושב במקום נכבד והיה מעשהו רחוק ממנו כי היה מעשהו בכרמל וזה הפירוש השני הוא הנכון אצלנו.

והאיש גדול מאד – רוצה לומר: שהיה עשרו רב.

ויהי בגזוז את צאנו בכרמל – רוצה לומר: שבעת גזיזת צאנו היה בכרמל.

ואיש היה בעיר מעון ומעשהו ומקנהו היה בכרמל ולא נצטער על מיתת שמואל, ויעל על גוזזי צאנו בשמחה וגיל ולא התאבל על אדם כשר, ולכן נענש ומת. והכרמל ידמה שהיה מקום עבודה רבה בזריעה ובאילנות ולמרעה הצאן, ואולי היה כרמל שם עיר הנזכר בערי יהודה סמוך למעון, כמו שכתוב (יהושע ט״ו נ״ד) מעון כרמל וזיף ויוטה, והיו המקומות האלה סמוך למדבר פארן כי משם הלך דוד לנבל. ואפשר לפרשו שהיה לאיש הזה מעון ומעשה בכרמל, כי היה לו מעון ובית במקום מעשהו ועבודתו וסביב מרעה צאנו בשדה, וזה יורה על עושרו:

במעון, בכרמל – מנחלת יהודה היו, כמו שכתוב: מעון כרמל וזיף (יהושע ט״ו:נ״ה).

ומעשהו – מקנהו, וכמו כן יקראו מלאכה, וכמו שכתבו: לרגל המלאכה (בראשית ל״ג:י״ד), על שם שהעוסק במקנה, כל מלאכתו ומעשהו בהם, וכן: יען בטחך במעשיך (ירמיהו מ״ח:ז׳).

גדול מאד – בעושר רב.

בגזוז – בעת גזזו צאנו, היה בכרמל.

השאלות:

למה האריך בספור מקום נבל ומקום מעשהו ומעלליו?

ואיש במעון זה הוצעה להגדיל פחיתות נבל, שלא תאמר שלא היה מכיר את דוד אמר שהאיש יושב במעון ששם התהלך דוד במדבר מעון, ורק מעשהו היה בכרמל

ב. שלא תאמר שלא היה ביכלתו אמר שהאיש גדול ולו עושר רב, ובפרט שהיה בגזוז את צאנו שלפי מרבית הצאן גדלה המשתה ולא קצרה ידו.

ומעשהו – מקום מושבו היה במעון, וצאנו ורועיו היו רועים בארץ הכרמל הסמוכה למעון, ול׳ מעשהו כמו עשה את כל הכבוד הזה (ויצא) קנינו ורכושו.

גדול מאד – מזה למדנו מה היה נחשב לעושר מופלג בימים ההם, ורכוש נבל הוא מעט לערך עושר איוב.

וְאִ֨ישׁ אחד ממשפחת כלב שמשבט יהודה¹ היה מתגורר² בְּעיר³ מָע֜וֹן שבנחלת יהודה⁴, וּמַעֲשֵׂ֣הוּ ומקנהו וקנינו היו⁵ בַכַּרְמֶ֗ל שגם בנחלת יהודה⁶, וְהָאִישׁ֙ הזה היה גָּד֣וֹל עשיר⁷ מְאֹ֔ד, וְהיה ל֛וֹ צֹ֥אן רב שמנה⁸ שְׁלֹֽשֶׁת-אֲלָפִ֖ים כבשים⁹ וְאֶ֣לֶף עִזִּ֑ים, וַיְהִ֛י יום אחד¹⁰ בִּגְזֹ֥ז בהגיע העת לגזוז¹¹ אֶת-צֹאנ֖וֹ אותו האיש היה¹² בַּכַּרְמֶֽל¹³, וכיוון שדרכו היה לעשות משתה ויום טוב לגוזזי הצאן¹⁴, עלה הוא איתם לשמוח ולא נצטער על מיתת שמואל, ולא התאבל על אדם כשר, ולכן נענש ומת¹⁵:

1. רד״ק.

2. ר״י קרא.

3. רש״י. ורלב״ג מבאר שמעונו היה בכרמל ליד מעשהו ולא בעיר, או שהיה יושב במקום נכבד. ומלבי״ם ביאר שהיה יושב במדבר מעון ששם התהלך דוד ורצה הכתוב לומר שלפיכך הכיר את דוד.

4. מצודת ציון.

5. רש״י, רד״ק, ר״י קרא, מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. רש״י, ר״י קרא, רלב״ג, מצודת דוד.

8. רד״ק.

9. רד״ק.

10. רש״י.

11. רש״י, מצודת דוד.

12. רלב״ג, מצודת דוד.

13. רד״ק ואברבנאל מבארים כי יתכן והיתה עיר סמוכה בשם כרמל, ומעון וכרמל היו מקומות סמוכים למדבר פארן, ומשם הלך דוד לנבל.

14. רש״י, מהר״י קרא.

15. אברבנאל.

תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון